<h1>ספר החינוך מצוה מ"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
לדון בדין עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר [שמות כ"א] כי תקנה עבד עברי וגומר, כלומר שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהן, כגון לשולחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגרעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר, ולנרצע גם כן כדינו הכתוב בו, הכל כמו שלמדונו רבותינו זכרונם לברכה מתוך הכתוב, כמו שמפורש בפרק ראשון בקידושין [י"ד ע"ב]. משרשי מצוה זו שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעוטר בכל מדות טובות ומעולות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המדות המשובחות שבעולם. ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר כתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן בקבלה. דיני המצוה כגון החלוקין שבין מוכר עצמו למכרוהו בית דין, והדברים שהוא נקנה בהם, ושהוא יוצא בהן לחירות, ושאר דיניו מבוארים שם בקידושין [י"ד ע"ב ואילך]. ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות, שאין האשה קונה עבדי עברי. ודווקא בזמן שישראל שרויין על אדמתן, שכן בא הפירוש המקובל שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומפורש הוא שדין היובל אינו אלא בארץ. ועובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו ביטל עשה, וגם מלמד נפשו להיות אכזרי, וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל כי הם רחמנים בני רחמנים.
